שרלוֹק

בימים אלו ממש, ב-12 ביולי, מלאו 113 שנים לזיכויים המוחלט של הקולונל פיקאר וסרן דרייפוס. למחרת, ב-13 ביולי 1906, הורה הבית התחתון של הרפובליקה הצרפתית (Chambre des députés) על החזרתם לצבא של השניים לאלתר, והעלתם בדרגה כאילו מעולם לא נזרקו מהצבא. הקולונל פיקאר הועלה לדרגת גנרל, ודרייפוס לדרגת רב סרן*. בסופו של דבר, אחרי אחת עשרה שנים, ידעה צרפת להתמודד עם הפרשה ולצאת וידה על העליונה, גם אם לאט ובאיחור. מה תעניק ישראל למחמוד קטוסה לכשיימצא, אם אי פעם יימצא, הפושע שאנס את בת השבע ממודיעין עלית? יש להניח שהוא לעולם לא יזוכה, רשמית, ושליחיו של אלוהים מטעם עצמם ומטעם השלטון ימשיכו לאיים על חייו ועל חיי בני כפרו ולפגוע ברכושם, וחיילי הכיבוש ימשיכו לבקר בביתו ובבתי שכניו בשעות הקטנות של הלילה. ככה זה כשאתה נתין חסר זכויות שחי תחת משטר של אפרטהייד. כל אחד יכול להתעמר בך, כל חייל יכול לירות בך וכל פושע יכול להפליל אותך. להמשיך לקרוא ←

בסיפא של מאמרו "פרשת דין יששכרוף מוכיחה שוב את עליבותה של מערכת המשפט הישראלית בשטחים" (הארץ, 28.6.2019), שואל ועונה עמוס הראל על שתי שאלות: "האם רוב חיילי צה"ל מכים באופן מופרז פלסטינים בעת מעצר? לא. האם פעילות צה"ל בשטחים נבחנת במשקפיים מוטות, הנשענות על סטנדרט כפול שמחילה הקהילה הבינלאומית? בוודאי. אבל מה שחושף התחקיר של "המקור" הוא את המכניזם הנסתר של קמפיין ההרתעה וההשתקה. יששכרוף הושחר כדי לאיים על הארגון שלו, ובמקביל הוכפש אביו, דיפלומט ותיק המכהן כיום כשגריר ישראל בגרמניה. היתה כאן מטרה הרתעתית ארוכת טווח יותר: להזהיר חיילים משוחררים אחרים מלספר בפומבי על דברים שעשו וראו בשטחים." (ההדגשות שלי)… אבל הראל טועה, התשובות לשתי השאלות שלו  צריכות להיות "כן" ו"בוודאי שלא" בהתאמה. להמשיך לקרוא ←

פעם הרצל כתב ספר על מדינה חילונית רב לאומית, רב תרבותית שמרכזה בחיפה. פעם ז'בוטינסקי כתב שבן ערב, בן נצרת ובנו יחיו יחדיו. אז מה? אז כתבו. אז היה להם חלום, והוא כבר איננו, ואת החזון החליפו שוטרים במחסומים שיורים בנערות חמושות בהמון יאוש וקצת סכינים, צלפים שהורגים מפגינים, טייסים שמשטחים שכונות, וגנרלים שמתחרים מי סופר יותר גופות. אם תרצו ואם לא תרצו, האגדה נשארה אגדה. להמשיך לקרוא ←

אם המטרה של אורי משגב באיחוד השורות של מה שהוא קורא "ישראל הדמוקרטית" ("חפשו אותנו", הארץ 3.1.2019) היא להחליף את נתניהו, אז יותר טוב שלא יהיה איחוד, וכל מפלגה תרוץ באופן עצמאי. חלקן אולי אפילו יצליח להצטרף לממשלה הבאה. לפחות בדרך הזאת אפשר יהיה למנוע מספר רב של התקפי לב, תוצאה ישירה של מפח הנפש שיגרם לאותה ישראל הדמוקרטית אם האיחוד הזה יצליח לנצח את נתניהו. להמשיך לקרוא ←