אנחנו אנשים רעים

אנחנו אנשים רעים. זה מה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות, להיות אנשים רעים. אנחנו אלופים בלייצר כלי נשק למשל. כלי נשק הורגים בני אדם ואנחנו הרי אלופים בלהרוג בני אדם. אנחנו מייצרים כלי סייבר למשל. כלי סייבר מחפשים בני אדם כדי לסמן אותם כמטרה שאפשר יהיה לירות בה עם כלי הנשק שאנחנו מייצרים. אנחנו אלופים בלהפוך בני אדם למטרות. אנחנו אלופים בלסמן בני אדם. אנחנו יודעים איך לסמן בני אדם ואיך למיין בני אדם ואיך לסווג ולקטלג בני אדם. אנחנו שכללנו את שיטת הטלאי על החזה לכדי מכונה משומנת של כלי סייבר וכלי נשק והוראות הפעלה שכל יעודם הוא איך לדכא בני אדם. איך לרדוף בני אדם. איך להרוג בני אדם. אנחנו אנשים רעים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אפרטהייד, זכויות אדם, כיבוש, פוליטיקה | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

גנצניהו

גנצניהו יכול לשפשף את ידיו בהנאה. הוא לא תיאר לעצמו שמבצע "חגורה שחורה" יצליח עד כדי כך שעכשיו הוא יכול להרכיב ממשלת אחדות רחבה ואמיתית, קשובה לרצון העם המאוחד שישב ביחד בממ"ד או בחדרי המדרגות והתפלל שהרקטות שנופלות עליו לא יקלקלו ולא יפריעו לגנצניהו לאחד את העם שכל כך רוצה אחדות. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פוליטיקה | כתיבת תגובה

לחזק את הגוש, עאלק

שמאלנים, תשכחו מהגוש. בבחירות האלה או שאת מצביעה כדי לסלק את נתניהו, או שאתה מצביע עבור המשותפת. הצבעה לחיזוק הגוש היתה יכולה להיות נהדרת אם היה גוש. אבל אין כזה. נאדה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פוליטיקה | 2 תגובות

עלילה

בימים אלו ממש, ב-12 ביולי, מלאו 113 שנים לזיכויים המוחלט של הקולונל פיקאר וסרן דרייפוס. למחרת, ב-13 ביולי 1906, הורה הבית התחתון של הרפובליקה הצרפתית (Chambre des députés) על החזרתם לצבא של השניים לאלתר, והעלתם בדרגה כאילו מעולם לא נזרקו מהצבא. הקולונל פיקאר הועלה לדרגת גנרל, ודרייפוס לדרגת רב סרן*. בסופו של דבר, אחרי אחת עשרה שנים, ידעה צרפת להתמודד עם הפרשה ולצאת וידה על העליונה, גם אם לאט ובאיחור. מה תעניק ישראל למחמוד קטוסה לכשיימצא, אם אי פעם יימצא, הפושע שאנס את בת השבע ממודיעין עלית? יש להניח שהוא לעולם לא יזוכה, רשמית, ושליחיו של אלוהים מטעם עצמם ומטעם השלטון ימשיכו לאיים על חייו ועל חיי בני כפרו ולפגוע ברכושם, וחיילי הכיבוש ימשיכו לבקר בביתו ובבתי שכניו בשעות הקטנות של הלילה. ככה זה כשאתה נתין חסר זכויות שחי תחת משטר של אפרטהייד. כל אחד יכול להתעמר בך, כל חייל יכול לירות בך וכל פושע יכול להפליל אותך. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אפרטהייד, זכויות אדם, כיבוש, פוליטיקה | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

כן. כולם.

בסיפא של מאמרו "פרשת דין יששכרוף מוכיחה שוב את עליבותה של מערכת המשפט הישראלית בשטחים" (הארץ, 28.6.2019), שואל ועונה עמוס הראל על שתי שאלות: "האם רוב חיילי צה"ל מכים באופן מופרז פלסטינים בעת מעצר? לא. האם פעילות צה"ל בשטחים נבחנת במשקפיים מוטות, הנשענות על סטנדרט כפול שמחילה הקהילה הבינלאומית? בוודאי. אבל מה שחושף התחקיר של "המקור" הוא את המכניזם הנסתר של קמפיין ההרתעה וההשתקה. יששכרוף הושחר כדי לאיים על הארגון שלו, ובמקביל הוכפש אביו, דיפלומט ותיק המכהן כיום כשגריר ישראל בגרמניה. היתה כאן מטרה הרתעתית ארוכת טווח יותר: להזהיר חיילים משוחררים אחרים מלספר בפומבי על דברים שעשו וראו בשטחים." (ההדגשות שלי)… אבל הראל טועה, התשובות לשתי השאלות שלו  צריכות להיות "כן" ו"בוודאי שלא" בהתאמה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה "הארץ", אפרטהייד, זכויות אדם, פוליטיקה, תגובות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

הצביעו חרע*

הצביעו "חרע*"! בבחירות הקרובות לכו לקלפי, קחו פתק לבן, כיתבו עליו "חרע", הכניסו למעטפה ושלשלו לקלפי. הקול שלכם, מִסתמא, ייפסל. לא בגלל שאסור לכתוב "חרע" חלילה, אלא בגלל שאף אחת מהמפלגות הציוניות שרצות בבחירות הקרובות לא בחרה בצירוף האותיות "חרע". יש אמנם כאלה שמגדירות את עצמן כ"רע" הכרחי, ויש כאלה שמגדירות את עצמן כ"חרא" זמני, אבל אף אחת לא מגדירה את עצמה כ"חרא רע", או בקיצור "חרע". כי חרע זה מסריח. וזה הריח שעולה מהבחירות הקרובות. סירחון. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אפרטהייד, זכויות אדם, כיבוש, פוליטיקה | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

מראה מראה שעל הקיר

פעם הרצל כתב ספר על מדינה חילונית רב לאומית, רב תרבותית שמרכזה בחיפה. פעם ז'בוטינסקי כתב שבן ערב, בן נצרת ובנו יחיו יחדיו. אז מה? אז כתבו. אז היה להם חלום, והוא כבר איננו, ואת החזון החליפו שוטרים במחסומים שיורים בנערות חמושות בהמון יאוש וקצת סכינים, צלפים שהורגים מפגינים, טייסים שמשטחים שכונות, וגנרלים שמתחרים מי סופר יותר גופות. אם תרצו ואם לא תרצו, האגדה נשארה אגדה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אפרטהייד, זכויות אדם, כיבוש, פוליטיקה | עם התגים , , , , , | תגובה אחת