ב (III, 2)
בְּצָבָא וְכֹבֶד-מִלְחָמָה יִגַבֵּר חֲיָלָיו הַנָּעַר!
אָז יַסְכִּין לְמַחְסֹר וָרִישׁ וּבֵין תְּלָאוֹת לָבֶטַח יִתְהַלֵּךְ,
יָגוּרוּ מִפָּנָיו הַפַּרְתִּים, עֵת יֵדֶא עַל סוּסוֹ כַסָּעַר
וְחִצִּים יְמִינוֹ תְשַׁלַּח.
לֹא יִירָא מֵעָמָל וּנְדוּדִים, מִקֹּר וּמִסּוּפָה סוֹעֶרֶת, 5
וְהָיָה בְּאָסְרוֹ מִלְחָמָה אֶל נֶגֶד הָעִיר הַהוֹמִיָּה,
מִמְּרוֹמֵי הַחוֹמָה בִּרְעָדָה בוֹ תַבִּיט מֵרָחוֹק הַגְּבֶרֶת
וּבִתָּהּ תֵּאָנַח דּוּמִיָּה,-
לְדוֹדָהּ תְּפַחֵד, כִּי רַךְ הוּא וְדֶרֶךְ מִלְחָמָה לוֹ זָרָה,
פֶּן יִתְגָּר וְיַכְעִיס תַּמְרוּרִים אֶת גּוּר-הָאֲרָיוֹת הַזּוֹעֵף
וּבָעֲרָה בוֹ חֲמַת-דָּמִים וְעָלָה כְרוּחַ-סְעָרָה
וִיזַנֵּק אֶל מַעַרְכוֹת הָאוֹיֵב.
מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים לָאָדָם, כִּי יָמוּת בְּעַד הַמּוֹלֶדֶת!
וּמַר לַבּוֹרֵחַ מִמָּוֶת, כִּי יִרְדֹּף הַמָּוֶת אַחֲרֵיהוּ,
וְנַעַר כִּי יִירָא מִפַּחַד-מִלְחָמָה וּבִרְכּוֹ רוֹעֶדֶת – 15
בְּעָרְפּוֹ הַמָּוֶת יַכֵּהוּ…
אִישׁ נָדִיב לֹא יִרְדֹּף מֶמְשָׁלָה, וְקִנְאַת בְּנֵי-אָדָם לֹא יֵדָע,
זַךְ מַעֲטֵה-כְבוֹדוֹ אֵין-דֹּפִי, וּתְהִלָּה כַמְּעִיל תִּלְבָּשֶׁנּוּ,
לֹא יִפְתְּ אֶל שֵׁבֶט-מוֹשְׁלִים, אֲשֶׁר תַּנְחִילֶנּוּ הָעֵדָה
וְשָׁבָה וְלָקְחָה מִמֶּנּוּ. 20
אַל תְּמוּתָה לְנֶפֶשׁ נְדִיבָה! בְּשַׁחַק-מְרוֹמִים תִּתְלוֹנָן,
נְתִיבוֹת-אַלְמָוֶת לָהּ תִּבְחַר וְהָלְכָה מְסִלָּה נִשְׂגָּבָה,
וְדֶרֶךְ אֲדָמוֹת תְּמָאֵס וְזָרָה לָהּ הֶמְיַת-שְׁאוֹנָן –
אֶל מַעְלָה תִשְׁאַף וְעָפָה.
יֵשׁ שָׂכָר לְנֶאֱמַן-לֵב, וּלְנוֹצֵר לְשׁוֹנוֹ – גְּמוּלוֹ. 25
וְאִישׁ כִּי יְחַלֵּל בְּרִית קֶרֶס וְסוֹד יְרֵאֶיהָ יְגַלֶּה,
אַל יָבֹא אֶל-תַּחַת קוֹרָתִי לָשֶׁבֶת עִמָּדִי בִזְבוּלִי,
וְאֶל אֳנִיָּתִי אַל יַעֲלֶה.
וְיֵשׁ כִּי יִתְאַנֵּף יֻפִּיטֶר וְנִסְפֶה הַצַּדִּיק עִם רָשָׁע,
וְהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ הָעֹנֶשׁ וְהוּא עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ, 30
אַךְ נָכוֹן יוֹם שִׁלּוּם וּגְמוּלוֹת וְנָכוֹן מוּסָרוֹ הַקָּשֶׁה,
מִמֶּנּוּ לֹא יָנוּס פּוֹשֵׁעַ.
עברית: יהושע פרידמן
שרלוֹק 