ההבדל בין פיקה לאיקה, או איך מכינים סלמון לשבדי

להזמין שבדי לארוחת ערב של סלמון, זה כמו ששבדי יזמין ישראלי לארוחת ערב של פלאפל. בכלל, להזמין שבדי לארוחת ערב זה סיפור מהסרטים כי השבדים עושים הפרדה ברורה בין קולגות לחברים. עם קולגות יושבים פעמיים ביום בפיקה (Fika), שותים קפה ומקשקשים על דא ועל הא על חשבון העבודה ומקבלים משכורת בשביל זה. ואם נפגשים באיקה (Ica), שאין לזה שום קשר לפיקה, אז מקסימום תקבל מנוד ראש ולפעמים גם את זה לא. אבל עם חברים, לעומת זאת, יושבים בערב ומקשקשים על דא ועל הא, אוכלים סלמון ושותים בירה ושנפס בלי לקבל על זה גרוש.
פעם השתתפתי בארוחת קריסמס בבית מלון קטן על שפת אגם קפוא בקומונה של רונינגה, שזה בערך שלושת רבעי שעה נסיעה דרומה מסטוקהולם, וכשהגעתי לשלושים ושבעה סוגים שונים של דג מלוח הפסקתי לספור, ועברתי לבקרת מלאי הסלמון. מה שהוכיח את עצמו מיידית כשגיאה עוד יותר גדולה, כי בעצם כמעט כל שולחן הבופה הענק היה מכוסה בסלמון: סלמון משומר, סלמון כבוש, סלמון מעושן, סלמון נא, סלמון בגריל, סלמון בתנור, סלמון מטוגן, סלמון מאודה, סלמון במרק, מרק בסלמון, סלמון עם רוטב, רוטב עם סלמון, לקס בלי בייגל, תפוחי אדמה, גבינה כחולה, בירה, שנפס ומצה שמורה בתור לחם. אז בקיצור, צריך הרבה חוצפה להזמין שבדי לאכול סלמון.
חוצפה זה דבר שכל ישראלי התברך בו בטונות, אז זאת לא היתה בעיה, ומבצע סלמון יצא לדרך. קודם כל הולכים לאיקה, זאת שאין לה שום קשר לפיקה, וקונים ארבעה נתחים יפים של סלמון טרי. רצוי שיהיה ekologisk שזו הדרך השבדית להגיד אורגני, ולא תמיד יש במלאי, כי בכלל הסלמון בשבדיה בא מהפיורדים של נורבגיה. משם עוברים דרך המדפים של הדבש הגולמי, הסויה, וחרדל דיז'ון חריף חריף. מהירקות אוספים שלושה או ארבעה סלקים, אניס, שום, בצל ירוק, כוסברה ובקבוק קטן של שמן כמהין. עומדים בתור, משלמים והולכים הביתה עם כל המצרכים. בדרך עוברים ב-System Bolaget ואוספים שני בקבוקי שבלי בשביל האוירה.
מערבבים את הדבש הגולמי (3/4 כוס) עם הסויה (1/4 כוס) ועם שלוש כפות גדושות של חרדל דיז'ון חריף חריף (כזה שעולה לאף כשטועמים) עד שמקבלים מרקם אחיד:
שופכים את הרוטב לתבנית זכוכית עמידה, ומשאירים חמש כפות בשביל ההגשה. טובלים את ארבעת נתחי הסלמון יפה יפה מכל הצדדים ברוטב, ומשאירים אותם בפנים עם העור כלפי מעלה. סוגרים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לswedsalmon2שעה וחצי. אחרי שעה וחצי מוציאים מהמקרר, הופכים את הסלמון ומסובבים אותו כך שכל הצדדים ירטבו שוב יפה יפה. משאירים ברוטב עם העור כלפי מעלה. סוגרים את הניילון הנצמד ומכניסים למקרר לעוד שעה וחצי. בסיום הזמן החוקי מחממים את התנור למאתיים עשרים וחמש מעלות. מוציאים את הסלמון מהמקרר, מורידים את הניילון הנצמד. הופכים את הסלמון שהעור יהיה כלפי מטה, ומכניסים לאמצע של התנור לעשרים דקות. מוציאים, מניחים בצלחת, מפזרים כף מהרוטב הטרי שנשאר בכלי, ומגישים עם סלט קוביות סלק מבושלות, אניס, שן שום טריה קצוצה דק דק, בצל ירוק קצוץ, כוסברה, מלח, פלפל שחור, שתי כפות חומץ תפוחים ומעט מאד שמן כמהין. וכמובן אורז עם צימוקים עם עוד כף מהרוטב הטרי שנשאר בכלי.

אז זהו. לפעמים החוצפה משתלמת, כי השארתי את השבדי עם פה פעור ועם טעם של מה אתם עושים במוצאי שבת הבאה. והוא בכלל חשב שהוא יודע משהו על סלמון. מה הוא חושב שהוא, נורבגי? אבל אם אתם מבקרים בשבדיה אז לעולם אל תשאלו שבדי אם הוא חושב שהוא נורבגי, כי שבדיה שהיתה פעם מעצמה מלחמתית כבשה את נורבגיה, והנורבגים, שלא היו מעצמה מלחמתית, עוד זוכרים את זה, והשבדים גם. וזה למה פרס נובל לשלום מוגש בכלל באוסלו, שזו הבירה של נורבגיה, הארץ שממנה מגיע הסלמון לצלחת של השבדי.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה יין, בישול ואוכל, מקומות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s