חוקר של מצ"ח הסביר לי בסבלנות מרובה שההבדל בין מג"ד לנהג של מג"ד הוא בדרג, ושלא אספר לו מי ירה ומי פצע. אחרי שהתעקשתי שאין לי מושג קלוש אם למג"ד עם הרובה יש בכלל רשיון נהיגה, הוא הודיע לי שאני כנראה נמצא תחת השפעה חמורה, ובאין מוצא אחר הוא יעזור לי לכתוב את נוסח ההצהרה. ורק תחתום כאן, איפה שכתוב חתימה. והוא צדק, אמרו לי החברים במדיסון וויסקונסין שבאמריקה הרחוקה, כמה שנים אחרי ההתקוממות הראשונה. רק שאנחנו היינו מכנים את זה הלם קרב ולא איזו השפעה חמורה ומוזרה. וחוצמזה, אין דבר כזה שילד בן עשר נורה ונפצע. אז הודעתי לחוקר שלא איכפת לי מה סיפרה כל הפלוגה, ואוטוגרפים אני לא מחלק ולא, אין לזה שום קשר לדרגה. ואת החברים בוויסקונסין שלחתי לחפש את השלווה בחיפה. אבל עמוק בלב ידעתי שעם קצת תוספת אומץ, אז, בתקופת ההתקוממות הראשונה, אולי היינו מציינים היום חצי יובל לשוברים שתיקה.

____________________________
שוברים שתיקה
עשור לשוברים שתיקה