שמי רחל פרנקל ואני קוראת, צירים ונציגים נכבדים, לאמו של נדים סיאם נווארה ולאמו של מוחמד אבו טאהר בני השבע עשרה שנורו בידי חיילים ישראלים בביתוניא ימים ספורים לפני שבני, נפתלי פרנקל בן השש עשרה, נחטף עם חבריו גיל-עד שעאר בן השש עשרה ואייל יפרח בן התשע עשרה, להצטרף אלי ואל חברותי בת-גלים שעאר ואיריס יפרח, ויחד לקרוא גם לאמו של מוחמד דודין בן החמש עשרה שנורה בידי חיילים כמה ימים אחרי החטיפה, להצטרף אלינו.
ברשותכם, אני רוצה לספר לכם עלינו, שש האמהות. שלוש אמהות יהודיות שנאחזות בכל פיסת שמועה או מידע כדי לקבל אות חיים מן הילדים שלנו, ושלוש אמהות פלסטיניות ששום פיסת מידע או שמועה כבר לא יחזירו את הילדים שלהן לחיקן. סיוטה של כל אם הוא לחכות ולחכות שבנה יחזור הביתה, והוא אינו חוזר. אסור לקחת ילדים, בנים ובנות תמימים, ולהקריב אותם כדי לשמר את הסכסוך. מועצה זו מטרתה לשמור על זכויות האדם, ואנו שואלות, האין זו זכותה של כל אם שילדה יחזור הביתה בביטחה? אנחנו פשוט רוצות אותם בחזרה בבית, במיטותיהם, אנחנו פשוט רוצות לחבק אותם שוב.
אני מאמינה שבכוחנו לעשות הרבה מאד, יחד, שש האמהות. ולכן אני קוראת כאן היום, לפני האומות המאוחדות ולפני העולם – לכל אם באשר היא, יהודיה או פלסטינית, לקום ולעשות מעשה, כדי שלא יפגעו יותר בנים ובנות. אנא, אמהות, צאנה לרחובות כדי למחות וללחוץ על המנהיגים שלנו ושלכן, ברמאללה ובתל-אביב, בחברון ובירושלים, בשכם ובחיפה. ובעזרת השם, או אללה, נכריח אותם להביא פתרון.
______________________
הנאום שרחל פרנקל כן נשאה
שרלוֹק 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.