עיתונאי אמריקאי חכם אחד כתב אתמול שהפלסטינים לעולם לא יסלחו לישראלים על הרג הילדים שלהם, והישראלים לעולם לא יסלחו לפלסטינים על שאילצו אותם להרוג בילדים שלהם*, ולכן לעולם לא יכון שלום בין הישראלים לפלסטינים ('לעולם' הכוונה לפחות לא בזמן שבו אנו חיים). אבל אני חושב שעם כל הכבוד לאיש החכם, שהוא באמת עיתונאי מוערך בארה"ב, הניסוח הזה מצביע על שורש כל הבעיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. מפני שגם הניסוח הזה, כמו רבים אחרים, מתעלם מהנקודה הבסיסית של הסכסוך, מקור כל הצרות וכל סבבי הלחימה וכל הרציחות וכל הרקטות וכל המטענים וכל המנהרות וכל הקורבנות – הכיבוש.
הישראלי מתעלם לחלוטין מהכיבוש, כאילו הוא לא קיים. הישראלי לא מוכן לשמוע את המלה כיבוש. נשיא אונס את המזכירה שלו, זה בגלל הכיבוש. מטוס מלזי נעלם, זה בגלל הכיבוש. ככה מנסה הישראלי להדוף את האמת המרה, שהוא, הישראלי, הוא לא כל כך נחמד כמו שהוא חושב לעצמו כשהוא מסתכל במראה. כי הוא, הישראלי הוא כובש. מסע ההדחקה הזה לא מסתיים בהומור. שם הוא רק מתחיל. כל הווייתו של השלטון הישראלי בשטחים הכבושים מתנקז לאיך להעלים את הכיבוש. ישראלי יכול לנהוג במכוניתו ולעבור בשטחי הגדה המערבית ולא לראות אפילו ישוב אחד שחיים בו נכבשים. כי אם הדרך להתנחלות עוברת דרך ישוב של נכבשים, אז נסלול דרך עוקפת, והופ, אין כיבוש. אם מעזה יורים רקטות, ישראל יוצאת במסע הסברה שמבקש מהאמריקאים לתאר לעצמם שמקסיקו הייתה מטפטפת עליהם טילים ללא הפסק, ומה הם, האמריקאים היו עושים במקרה כזה. כאילו שעזה היא מדינה עצמאית ולא שטח כבוש, וכאילו הופ, אין כיבוש. כמובן שהישראלי המדחיק יקפוץ מייד ויגיד שאת הכביש סללו כדי למנוע זריקת אבנים, ושעזה זה לא שטח כבוש מפני שישראל פינתה אותה. זה אולי עוזר לישראלי להמשיך ולהדחיק את העובדה שהוא בעצם כובש, ואת העובדה שהפלסטינים הם נכבשים, אבל במציאות את האבנים זורקים הנכבשים כי הם נכבשים, וכל סמכויות ניהול חייהם של הנכבשים בעזה הם בידי הכובש. אפילו רישום ילודים ומתים במשרד הפנים הישראלי הוא חובה בשטח הכבוש של עזה, שלא לדבר על אספקת חשמל ומים, מערכת מוניטרית, אישורי יבוא סחורות או יצוא תוצרת, ומבלי להזכיר את המצור שהטיל הכובש על הנכבש בעזרת השכנה מדרום. ע"ע המרמרה. למה הנכבש חופר מנהרה לייצור פיגוע חטיפה? כדי לשחרר את אסיריו שבכלא הישראלי. זאת אומרת, בגלל הכיבוש. למה יש אסירים נכבשים בבתי הכלא של הכובש. כי הם פעלו נגד הכובש. זאת אומרת, בגלל הכיבוש. למה הנכבש מתפוצץ בתוך ריכוזי אוכלוסיה אזרחית של הכובש? כדי לגרש את הכובש. זאת אומרת, בגלל הכיבוש. למה הפלסטינים יורים רקטות על ישראל מעזה? כדי לפתוח את המעברים, ולהסיר את המצור, ולשחרר את האסירים, ולתקשר עם הנכבשים שבגדה המערבית… זאת אומרת, בגלל הכיבוש. אז כשהאיש החכם מאמריקה מציע ניסוח שלדעתו מסביר את אי פתירותו של הסכסוך, הוא מתעלם מכך שהפתרון לסכסוך הוא סיום הכיבוש.
אז כמו שהמצב נראה עכשיו, בעידן ההדחקות והשכנוע העצמי הישראלי בקורבניותו, הניסוח שאני הייתי מציע הוא ש-הפלסטינים לעולם לא יסלחו לישראלים על שהם, הישראלים, כובשים אותם, והישראלים לעולם לא יסלחו לפלסטינים על שהם, הפלסטינים, נכבשים. ובגלל זה לעולם לא יהיה שלום.

___________________________
Eugene Robinson: Peace may never be at hand, The Washington Post, July 17, 2014 *
ציור: "נעדר מחמת מחלה", גבריאלה קווה-צ'ריקובר, אקרליק על קרטון.