עומד אדם בככרה של עיר ובידו שלט ובשלט נדפס "עם אחד, מדינה אחת, מנהיג אחד" והאדם אפילו לא יודע מאיפה זה לקוח ומי השתמש בזה קודם ולמה. הסיסמה נראית לו מוצלחת, ועוזרת לו להביע את הזדהותו עם האחדות שאמורה ללכד את שורות העם נוכח הסכנה הקיומית בה הוא והעם נמצאים, לדעתו. והאדם יכעס מאד אם אספר לו שזאת היתה הסיסמה הכי פופולרית של גרמניה הנאצית, ושהיא הודפסה והוטבעה על פלקטים ובולים ומטבעות כסף ואיפה לא, ושהתעמולה הנאצית חזרה עליה בכל שידור רדיו ובכל נאום ובכל עצרת, ובסופו של דבר נשארו רק מעט מאד גרמנים שלא הפנימו את הסיסמה הזאת. אם אספר את כל זה לאדם הוא יצעק עלי שאיך אני מעז לקרוא לו נאצי, ושאין לי בושה, ושאיבדתי את הדרך ואיך אני בכלל מעז להשוות. אבל מישהו דאג להדפיס את הפלקט שהאדם נשא בהפגנה, והאדם החזיק אותו בידו מפני שהוא לכל הפחות מסכים עם הכתוב, ולכל היותר מאמין בכתוב בכל לב. והוא אפילו לא יודע שהוא כמו הנאצים. הוא לא יודע שהוא כמו הנאצים מפני שמה שלימדו אותו בבית הספר על הנאצים היה שהם רצחו ששה מיליון יהודים, ואפילו לקחו אותו לפולין לראות את המחנות במו עיניו, וכשבגר והתגייס הראו לו סרטים דוקומנטריים על מחנות ההשמדה, והמנהיגים שלו חוזרים השכם והערב על כך שאויבי ישראל באשר הם הם כמו הנאצים שהשמידו ששה מיליונים ולכן גם חמאס וגם איראן וגם האיחוד האירופי ובכלל גם כן רוצים. להשמיד אותו. אבל אף אחד לא טרח ללמד אותו איך קמות ונופלות דמוקרטיות. וכמה קשה לתחזק חברה עם איזונים ובלמים וכמה קל להרוס את האיזונים והבלמים עד שבסופו של תהליך "עם אחד, מדינה אחת, מנהיג אחד" נשמעת סיסמה הגיונית ששווה להדפיס אותה על פלקט ולצאת לרחוב להפגין בככרה של עיר יהודית. אז אדם עם שלט הוא כמו הנאצים והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. ואלה שרואים אותו ואת החברים שלו עם השלטים ביד והולכים הביתה כאילו כלום כי הם מפחדים להגיד להם משהו במקרה הטוב, או בגלל שבלב הסיסמה הזאת מוצאת חן בעיניהם, ונראית להם מתאימה לשעה ולאירועים ובכלל אחדות זה כמה טוב וכמה נעים במקרה הרע, מחר גם הם יעמדו עם שלטים כאלה, וגם הם לא יבינו למה אומרים להם שהם כמו הנאצים.

צילום המפגין הישראלי: נעם לסטר