אז עכשיו אני יודע שההבדל בין המחנה הלאומני הפוסט ציוני לבין המחנה הלאומני שקורא לעצמו ציוני הוא מי מיחזר יותר בקבוקים וכמה כסף הוא קיבל בשביל זה. כשהנאחז בכתר מחסל את הבן של, ויחד איתו מחוסל גם גנרל של איום קיומי רק בשביל לעורר את החזית הצפונית כדי להישאר רלוונטי, מודיעים הטוענים לכתר שאין קואליציה ואין אופוזיציה, ושכולם עם אחד, וכולם יעמדו שכם אחד ובכלל כשיורים לא מתעסקים בבחירות. כשיורים שותקים! אם ככה, אז מצאתי עוד הבדל בין הטוענים לכתר לבין זה שכרגע נאחז בו, בנוסף לבקבוקים הממוחזרים של רעית הנאחז בכתר: ההבדל בין המחנה הלאומני הפוסט ציוני למחנה הלאומני שחושב שהוא עדיין ציוני הוא מי ראוי יותר לפקח על השקט בזמן שיורים,  ושכולם ישתקו. ומי ראוי לדאוג לזה שכולם יהיו שכם אל שכם, ומי ידאג לזה שלא יהיה שום דיון על הסיבות שבגללן יורים.
כשראשי המחנה שקורא לעצמו ציוני מודיעים שלפי כמות הבקבוקים שמוחזרו שתה הנאחז בכתר ומשפחתו אלכוהול בכמות שהיא שוות ערך לשכר מינימום ממוצע של מיליון עובדים, אמור הבוחר הנבון להבין מיד את ההקשר. א-הה! אם הנאחז בכתר שתה אלכוהול בכמות של משכורת חודשית, אז הוא בטח מבושם כדבעי. ואיך שיכור כלוט יכול לפקח על הבוחרים ועל הנבחרים שישמרו על השקט הנדרש בזמן שיורים. ואולי בשכרותו כי רבה הוא לא יכול גם להבדיל בין שכם לשכם, כלומר בין שכם ציונית לזו שאינה ציונית. ולכן מנצל המחנה הלאומני שחושב שהוא עדיין ציוני את שכרותו של הנאחז בכתר ואת זה שיש בחירות בישראל כדי לספר לבוחר מי הוא ציוני.
אבל חס וחלילה לא ינצל המחנה שמכנה את עצמו ציוני את הבחירות כדי לקיים דיון על מי שיוצר איומים קיומיים מדומים ומעצים את אלה שהם לא מדומים שהולכים ונערמים על מפתן הישראליות יחד עם הבקבוקים הממוחזרים, או על השימוש הציני בצבא לצורכי תעמולת בחירות, או על הכשל המהותי בהענקת ביטחון אישי לאזרחים, או על תקציב הביטחון השערוריתי ומה אפשר היה לעשות עם הכסף הזה כדי לשפר את מצבם של אותם מיליון עובדים שמייצגים את כמות האלכוהול ששתה הנאחז בכתר, בשכרותו. ואת מצבם של כל העובדים, הבוחרים, המצביעים, שלא מצליחים לרכוש דירה, שלא לדבר על לגמור את החודש. או אולי דיון על מדיניות ההגירה של מדינת ישראל כדי להקל על מצוקתם של תושבי דרום תל אביב ושל מבקשי המקלט, דיירי בית הסוהר בחולות, ולפתור אחת ולתמיד את מצבם הבלתי נסבל של אזרחי ישראל הלא יהודים שאיחוד משפחות הוא לדידם חלום של שיכורים. והס מלהזכיר חלילה דרישה לקיום דיון מהותי על דרך הטיפול של הנאחז בכתר באיום הקיומי מצידו של מנהיג הידידה הכי גדולה שמצילה אותו בכל פעם שהוא צריך למחזר בקבוקים, דרך שהצריכה איגוף רחב, רתק ונוהל חבירה מתוחכם ישר מהסיירת אל בית הנבחרים, כדי לחסל באופן כמעט סופי ומוחלט את היחסים עם אותה ידידה מופלאה. או אולי דיון על החרם הבינלאומי ועל תנועת ה-BDS ועל החברים הכועסים באיחוד האירופי, ועל האין שר חוץ ועל האין שגריר מטעם ניו-זילנד ועל שגריר ישראלי שהוא כמעט פרסונו נון גראטה ועל יחסי החוץ של ישראל עם העולם בכלל ועם החברים בפרט.
כשהמחנה הלאומני שחושב שהוא עדיין ציוני מציע את עצמו לבחירה, אולי זה הזמן להגיד לבוחרים מה המחנה הזה מוכן לעשות כדי לסיים את הכיבוש, כדי לשפר את הביטחון האישי, כדי להציל את הבוחר מפשיטת רגל. אולי איזה שהוא דיון של הטוענים לכתר, סתם דיון, על כל נושא, כדי לאתגר את הנאחז בכתר, בעבור הבוחר הנבון.

שטוקהולם נהדרת בחורף. השלג הלבן מחזיר את האור ובעזרתו אני יכול לראות מכאן את כל מה שכנראה לא רואים משם. ומה שאני רואה מכאן הוא מדינה במערכת בחירות עם פוטנציאל של סיום קיומי, שבמקום לדון במהות ובתוכן הנושאים שיקבעו את גורלה, היא עסוקה בלספור בקבוקים.