ראש ממשלת ישראל הודיע בקול רם וצלול ביום הבחירות שהוא לא ייתן את ידו להקמת מדינה פלסטינית, והיהודים בישראל תמכו בו בהמוניהם. ראש ממשלה מכהן שלל את זכותם של מיעוטים להצביע, גם זאת ביום הבחירות, והיהודים בישראל אצו רצו לתמוך בו. המסר לא יכול היה להיות ברור יותר: היהודים בישראל רוצים מדינה אחת בין הים לירדן, שבה למיעוט הערבי אין שום זכויות. אלה תוצאות הבחירות והן אינן ניתנות לעירעור. רוב מוצק של היהודים בישראל אמר את דברו וזאת התוצאה. אז עכשיו, כשהתוצאה ברורה, מה עכשיו אתה מוכן לעשות בקשר לזה?

השתתפת במשחק הדמוקרטי. לקחת חלק בתעמולת הבחירות. ניסית לשכנע, השתתפת בכנסים, יצאת לצמתים עם שלטים, רצת לחוגי בית, הסברת את חשיבות ההצבעה, התווכחת, האמנת בכל ליבך שבמשחק הדמוקטי הזה חייבים להשתתף. האמנת שאפשר לבצע מהפך. האמנת שאפשר להחליף את השלטון. האמנת שאם תצליח לגרור את כולם לקלפי, תנצח.
אבל המשחק הדמוקרטי לא היה באמת משחק דמוקרטי. כי כדי לשחק את המשחק הדמוקרטי צריך שכולם ישתתפו, לא רק אתה והחברים שלך. אבל אם הרוב מנצל את כוחו ומעלה את אחוז החסימה כדי לנסות ולהוציא את המיעוט הערבי אל מחוץ למשחק הדמוקרטי, אז לא כל הצדדים משחקים את המשחק לפי הכללים. ואם ארבעה וחצי מיליון בני אדם בשטחים המסופחים שגורלם נקבע ישירות על ידי מדינת ישראל וממשלת ישראל אינם זכאים להשתתף במשחק הדמוקרטי, או בעצם בכל משחק שהוא, אז המשחק הדמוקרטי הוא לא בדיוק דמוקרטי.
אתה יודע את כל זה. בתוך תוכך אתה יודע שזה מה שקורה ושהמשחק לא משוחק לפי הכללים. בליבך אתה יודע שהקו האדום לא נחצה עכשיו, עם ההכרזות של ראש הממשלה היוצא והנכנס. הקו נחצה מזמן, אבל אתה העדפת להעלים עין. העדפת לשחק את המשחק כי צריך לשמור על הכללים. ואם הצד השני לא שומר אותם, זה לא אומר שאתה צריך לשבור את הכללים. אז עכשיו, כשברור שהכללים כבר לא תופסים, מה עכשיו אתה מוכן לעשות בקשר לזה?

עכשיו, כשהרוב אמר את דברו, ובין הים לירדן תכונן מדינה אחת, ובה משטר אפרטהייד ששולל את זכותם של הפלסטינים, או בעצם של כל מי שהוא לא יהודי, לחיות כאזרחים שווים. עכשיו, כשרוב מוצק של היהודים בישראל רוצה ששלטון הרוב יבטל את שלטון העם, הגיע הזמן שגם אתה תתחיל לשחק את המשחק לפי הכללים החדשים:
כששלטון הרוב יעביר בפרלמנט של שלטון הרוב את חוק הלאום, תלחץ על הנציגים שלך להמנע מהצבעה בפרלמנט של הרוב. כששלטון הרוב יעביר חוקים שמצרים את צעדי ארגוני זכויות האדם או שוללים את פעילותם, תלחץ על הנציגים שלך לצאת מאולם המליאה של הרוב. כששלטון הרוב יחוקק חוקים שמבטלים זכויות של מיעוטים, תלחץ על הנציגים שלך לפרוש מהפרלמנט של הרוב. תשאיר את הרוב להצביע כאוות נפשו על החוקים שלו. אל תיקח חלק במשחק. אל תתן את ידך לדמוקרטיה בכאילו. תדרוש מהנציגים שלך לא להשתתף. כי ממילא הרוב המוצק יאפשר את קבלת החוקים האלה. אז במקום להשתתף במשחק "הדמוקרטי" כאילו שיש דמוקרטיה, שמחוקקת חוקים אנטי דמוקרטיים, תפנה את כל המרץ שלך למאבק בכאילו דמוקרטיה. תפנה את כל הכוח שלך להסרת התחפושת הדמוקרטית. תתגייס למאבק באפרטהייד. כמו בדרום אפריקה בשעתו. אל תחפש את הנלסון מנדלה שלך. גם אם הוא עדיין חסר בנוף, אל תשאר בבית. ולא משנה אם הבית שלך הוא בירושלים או בסן פרנסיסקו, בשדרות או בסטוקהולם, המאבק באפרטהייד הוא המשימה שעליך לקחת על עצמך. וכמו בדרום אפריקה, גם במאבק הזה, הכללים הם שאין כללים. אז עכשיו, כשמדינת ישראל הופכת רשמית למדינת אפרטהייד, מה עכשיו אתה מוכן לעשות בקשר לזה?