רפרוף מהיר בכותרות העיתונים בישראל מגלה שילד פלסטיני בן אחת עשרה הוא מחבל, ושרוצח המונים מדעאש גם הוא מחבל. לכן אם הילד הפלסטיני בן האחת עשרה הוא מחבל והרוצח מדעאש הוא מחבל אז הילד הפלסטיני בן האחת עשרה הוא דעאש. ואם דעאש הוא אויב חסר מעצורים שטובח במשתתפי אירוע מוזיקלי בפריז או עורף את ראשי שבוייו בסכין, ועל כן יש להלחם בו מלחמת חורמה, אז כך גם יש לעשות בילד הפלסטיני בן האחת עשרה. הרי גם לו יש סכין ועל כן גם בו יש להלחם מלחמת חורמה. בדרך זו אפשר לדבר על דעאש, ולא על האיום הקיומי האמיתי ששמו הכיבוש. בדרך זו אפשר לצייר ילדון בן אחת עשרה עם סכין כאיום קיומי, ואת הכיבוש למחוק מהציור כליל. זה ההקשר שעושה הישראלי כי כך עובדת ההסברה הישראלית שהמציאה את ההקשר "האינטואיטיבי" הזה. כי על כן מטרת ההסברה הישראלית היא אזרחי ישראל. מחוץ לישראל כבר מזמן אין לה קונים.