גבאי לא סופר את השמאל

המסר של אבי גבאי ברור וצלול: גבאי לא סופר את השמאל. זהו. תתמודדו, שמאלנים. בפעם הבאה שנתניהו ימכור לציבור את סיפור האוטובוסים של השמאל שמסיעים את הערבים שנוהרים, הציבור כבר לא ירוץ לקלפיות. כי כולם כבר יידעו שהמשותפת הם אנטי ציונים, ולאף אחד כבר לא יהיה איכפת מה האשכנזים הציונים שרצו להיות ליברלים ממרצ עושים. ורק מרצ זה שמאל. או לפחות זה מה שרוצה אבי גבאי שתחשבו.

החשבון של גבאי הוא פשוט: גם אם מרצ תכפיל את כוחה והמשותפת תשמור על כוחה, עדיין מדובר בעשרים וחמישה מנדטים גג. עשרים וחמישה מנדטים שמובלים אחר כבוד מחוץ לגדר הם מחיר סביר כדי לנצח את הציונים מהליכוד ומהעתיד ואת היהודים הציונים מהבית בבחירות. והמחנה הציוני, להווי נא ידוע, היה קודם כל יהודי וגם ציוני, הרבה לפני שאר המחנות היהודים הציונים. שהרי המחנה הציוני שגבאי עומד בראשו, הוא הוא זה שהדליק את המדורה שחגה ונעה ברוח וסביבה לגמו אבות הציונים היהודים קפה כשר למהדרין, עוד בימים שהתישבות היתה מחנות העולים וגורדוניה, השומר הצעיר היה סטלין ונוער הגבעות ועירית לינור עוד לא עשו שום דבר יפה מאיתנו. המחנה הציוני רוצה שנזכור שהוא לא שכח שהוא קודם כל יהודי, וגם ציוני. או לפחות זה מה שרוצה אבי גבאי שתחשבו.

החשבון של גבאי הוא פשוט: תשעים וחמישה מנדטים ציונים וגם יהודים כשרים למהדרין עומדים לבחירה, ורק מהם תורכב הממשלה הבאה. הוא גם יודע שאין באמת הבדל בין היהודים הציונים של ביטן או הציונים היהודים של שקד וסמוטריץ'. וגם אם יש דיון ודבר ויכוח בין המחנה היהודי ציוני של עופר שלח ויעל גרמן לבין המחנה היהודי שהוא גם ציוני, הוא לא יהיה על ההבדל בין זוהיר בהלול לזועבי'ז, אלא על הדרך שבה אפשר יהיה לפתור את כל בעיותיה של ישראל הציונית יהודית בלי לדבר על כיבוש ובלי לפנות התנחלויות. הבדל זניח שמקורו בויכוח על הדרך ולא בחילוקי דעות על המטרה המשותפת. הבדל פתיר במשא ומתן זריז, לשביעות רצונם של כל מרכיבי הקואליציה היהודית ציונית. כל ממשלה שתבוא מתוך תשעים וחמשת המנדטים הציונים יהודים היא כשרה, אומר לנו גבאי. ככה מנצחים בחירות. או לפחות ככה רוצה אבי גבאי לחשוב.

המסר של אבי גבאי ברור וצלול: צריך לטשטש את הבדל בין המנדטים שמרכיבים את תשעים וחמשת המושבים של הרוב האחד. וכל זמן שמסמנים את מרצ ואת רשימה המשותפת ושולחים את נתניהו הביתה, לא כל כך איכפת לו, לגבאי, מי יהיה מספר אחד ומי מספר שתיים. בסופו של דבר, גם למפגינים של מוצ"ש פתח תקוה לא כל כך איכפת מי יהיה מספר אחד ומי מספר שתיים, כל זמן שנתניהו הולך הביתה. אבל כשיוצרים גוש אחד, שדורס ומסלק מדרכו את כל מי ששכח להיות יהודי, או ציוני, בסופו של דבר הגוש האחד גם מקים מתוכו מנהיג אחד, שיש לו עם אחד ומדינה אחת, ואין לו מספר שתיים.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה זכויות אדם, כיבוש, פוליטיקה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s