כשיש לך ענין עם נאצים, אתה מספר לעצמך שאתה יכול להצטרף, שאתה יכול להתנגד, או שאתה יכול להתכופף ולהתחבא. נדמה לך שזה כמו שחור ולבן עם כל האפורים שביניהם. שזה כמו כן ולא ביחד עם גם ואולי. כי כשמתעסקים עם נאצים אתה מספר לעצמך שאתה יכול לבחור. אתה יכול לבחור למשל להשאר בבית עם הילדים שהם דור העתיד שישנה את פני המדינה הזאת. חוצמזה אתה יכול לבחור להגיד שאנחנו עוד לא שם, ואין מה להשוות, וגם לא צריך להתחבא. אתה יכול לבחור להשקיע בילדים ולהראות להם שאפשר גם אחרת. ונכון שאולי המצב עכשיו הוא לא משהו, אבל כשהם יגדלו הם יחזירו את ההשקעה עם ריבית. חכו ותראו.

אז בין ארבע אחרי הצהרים לשבע בבוקר הילדים הם בשליטה שלך, ואף אחד לא יכול להשפיע עליהם יותר ממך. מלה שלך נצרבת במוחם כמו כווית ברזל מלובן שאף נאצי לא יכול למחוק. כמו כתובת קעקע. לנצח. אבל בין ארבע אחרי הצהרים לשבע בבוקר הם צריכים להכין שיעורי בית, להתכונן לבחינה, להגיד לך להפסיק לנדנד כי הם און ליין עם החברה' או עם אזניות כדי שלא תצעק עליהם להחליש את המוזיקה. ואתה, בין ארבע אחרי הצהרים לשבע בבוקר אתה צריך להתכונן למחר, לעבור על החשבונות, לדאוג לאוברדראפט, לטלפן לאמא, לצפות בחדשות היום ובארץ נהדרת, להניח את הראש על הכרית כדי להתחיל בשבע בבוקר מחדש, ולהכין ארוחת ערב גם.

הו, ארוחת הערב הנהדרת, על הריבים הקטנים המשפחתיים סביב צלחות המרק, ואיך עבר עליך היום, מותק. זמן איכות שמוקדש כולו כדי לצייד את הילדים בכלים שיגנו עליהם מפני מערכת התעמולה האגרסיבית שמחכה להם למחרת בבית הספר. מערכת תעמולה משומנת היטב, מעוגנת בחוקים ותקנות שמאפשרים גישה ומונעים גישה אל נפשם הרכה של התלמידים, כדי להבטיח שאף אחד מהמתנגדים והבוגדים לא יוכל לטעון את טיעוניו בין כתלי הכיתה עטורת ציורי הר הבית שעוד ייבנה, דגלי המדינה, תמונות המנהיג וסמלי הצבא. חוצמזה אתה מקפיד שאיש לא יביא את האייפון שלו לשולחן האוכל.

אבל האמת היא שעמוק בפנים אתה יודע שאי אפשר לנצח אותם. שאין לך דרך לגבור עליהם. אין לך מושג מי מנצח בקרב על נפשם של הילדים שלך. אתה מסתכל בראי ואומר לעצמך שאתה בעצם מפחד. שאין לך את האומץ הדרוש כדי לבחור, ושבעצם אתה לא באמת יודע מה לעשות. אתה לא באמת יודע מה יהיה.  ואולי עדיף לבחור להתכופף עד יעבור זעם ולבחור להגן על הילדים כמה שאפשר, בתקוה שאיש לא ייפגע.

אז הנה החדשות: זה לא משנה אם אתה פחדן, אם אתה רק בוחר להתכופף או ממש להתחבא. גם אף אחד לא ישאל אותך מה אתה בוחר. הם רק ישאלו אותך בנימוס לדעתך על המנהיג, ולמה לקחת חלק באירוע ההוא שהיה בדיוק בזמן שהאומה כולה היתה עסוקה בלהיות לאומיים ביחד, ולמה עשית לייק לאחד מהפוסטים שפרסמו חברים שלך בפייסבוק. הם לא צריכים לשאול אותך אם אתה איתם או נגדם. את זה הם יקבעו בשבילך: כי אם אתה לא איתם אז אתה נגדם. זהו. אז מה אתה בוחר לעשות בקשר לזה?