הצביעו "חרע*"! בבחירות הקרובות לכו לקלפי, קחו פתק לבן, כיתבו עליו "חרע", הכניסו למעטפה ושלשלו לקלפי. הקול שלכם, מִסתמא, ייפסל. לא בגלל שאסור לכתוב "חרע" חלילה, אלא בגלל שאף אחת מהמפלגות הציוניות שרצות בבחירות הקרובות לא בחרה בצירוף האותיות "חרע". יש אמנם כאלה שמגדירות את עצמן כ"רע" הכרחי, ויש כאלה שמגדירות את עצמן כ"חרא" זמני, אבל אף אחת לא מגדירה את עצמה כ"חרא רע", או בקיצור "חרע". כי חרע זה מסריח. וזה הריח שעולה מהבחירות הקרובות. סירחון.
אומרים שבני אדם נגעלים מריח החרע, אבל זה לא נכון. בני אדם נגעלים מריח החרע של בני אדם אחרים, אבל כלל וכלל לא מריח החרע של עצמם. וזה בעצם מובן: החרע הזה יצא מהם, ולכן הוא שלהם. ובני אדם, שהם מטבעם מאד מאד רכושנים, לא נגעלים ממה ששייך להם. אלא להיפך. בני אדם מאד גאים בחרע שלהם. אחרי הכל הם יצרו, טיפחו, והוציאו אותו מקירבם.
הנקודה המעניינת בעניין הזה של ניחוח החרע היא שעד לא מזמן הייתי די בטוח שרק בני אדם כיחידים נגעלים מריח החרע. של אחיהם, אחיותיהם, קרוביהם ורחוקיהם. אבל לאחרונה התבשמתי בהבנה שגם קבוצות של בני אדם מפתחות את אותה הרגישות לניחוח. יש קבוצות של בני אדם שנגעלות מניחוח החרע של קבוצות בני אדם אחרות, אבל נהנות מניחוח החרע כל עוד הוא שייך להם ולחבריהם לשבט.
אבל במחשבה שניה, גם זה בעצם מובן: ככל שיותר בני אדם משתייכים לקבוצת החרע, כך גדלה כמות החרע המשותף שהם מייצרים. ולכן, בהיות הקבוצה גאה מאד בחרע שהיא מייצרת, היא תעשה הכל, אבל הכל, כדי להגן על החרע שלה. וזה כמובן מסביר את הסירחון שנודף מהבחירות הקרבות והולכות.
הצביעו "חרע"!
_____________________
*חֹרֵע – סביל של חֵרֵעַ: משתמשים ומנצלים באופן קיצוני, הורסים, מחריבים.
שרלוֹק 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.