זה לא אנחנו ששרפנו למוות את התינוק עלי דוואבשה ואת אימו ריהאם. זה לא אנחנו ששרפנו את אביו סעאד ואת אחיו אחמד. זה לא אנחנו, זה הם. אנחנו הרי לא שורפים בני אדם. אנחנו אלה הבחורים הטובים שרודפים אחרי הנאצים הרעים ששרפו בני אדם בגלל שהם היו אחרים, רודפים אותם עד קצה העולם ובואנוס איירס כדי להביאם לדין כי אותנו פעם שרפו רק בגלל שהיינו אחרים, ולכן אנחנו יודעים מה זה להישרף. אז נא לא לבלבל לנו את המוח, כי אנחנו לא שרפנו אף אחד. זה לא אנחנו, זה הם.
אנחנו גם לא שרפנו את כנסיית הלחם והדגים שעל שפת הכנרת, במקום בו חמש ככרות לחם ושני דגים האכילו חמשת אלפי בני אדם רעבים. זה לא אנחנו, זה הם. אנחנו יודעים דבר או שניים על שריפת בתי כנסיות ועל אנשים רעבים. תשאלו כל ילד בכיתה ב' והוא יספר לכם על איך שרפו הנאצים בתי כנסת בליל הבדולח ועל איך היו הגיבורים שלנו מחרפים את נפשם להבריח לחם לגיטו כדי להאכיל בני אדם רעבים. אז נא לא לבלבל לנו את המוח, כי אנחנו לא שרפנו שום כנסיה. זה לא אנחנו, זה הם.
אנחנו גם לא שרפנו למוות את מוחמד אבו ח'דיר רק בגלל שהוא היה פלסטיני, וילד, וחלש, ואחר, ושונה. זה לא אנחנו, זה הם. אנחנו יודעים מה זה להיות החלש, השונה, האחר. אנחנו הרי תמיד נלחמנו מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים. כמו דוד המלך לפני שהיה מלך ועוד ידע להחזיק רוגטקה, ותבור היה רק שם של הר, ולא של רובה. אז נא לא לבלבל לנו את המוח. אנחנו לא שרפנו שום אבו ח'דיר. זה לא אנחנו, זה הם.
אנחנו גם לא שרפנו את כיתה א' בבית הספר הדו לשוני בירושלים, במקום בו מנסים בני אדם לגשר על השונות ולהדגיש את החיבור והשיוויון. זה לא אנחנו, זה הם. אנחנו ידנו תמיד מושטת, ואנחנו רק מקימים גשרים, ובונים חברה שיוויונית, ומתיאשים כי אין באמת עם מי לדבר. אין פרטנר. ובכלל, מי כמונו יודע שבמקום שבו שורפים ספרים ישרפו בסופו של דבר גם בני אדם. אז נא לא לבלבל לנו את המוח. אנחנו לא שרפנו שום דבר. זה לא אנחנו, זה הם.

פורסם ב-"הארץ" ב-09-08-2015 בשינויי עריכה קלים.