שפופים כקבצנים, קשישים עוטי בלואים,
רפי ברך, בשיעור ניחר, קללנו דרכנו ברפש,
מפנים עורף להבזקי אור מאיימים
אל עבר מנוחתינו הרחוקה מדשדשים.
גברים משתרכים הלומי שינה. נעלים רבות אובדות
אך איש לא עוצר, צולעים, מדממים, סומים כולם;
שיכורי עייפות; אוזנם אטומה אפילו לשריקות
פגזי הגז הצונחים מאחור לאיטם.
גז! גז! מהר, בחורים! – בקדחתנות ידיים מגששות,
באחת על ראשים להניח קסדות כבדות;
הנה מישהו כאן ניגף, זועק,
מתפתל כלכוד בעמקי בור סיד או להבות…
צללית, מבעד לבוהק ירוק עמום,
כבמצולות ירוקות ראיתיו טובע.
בחלומותי, מול עיני חסרות האונים,
הוא מסתער עלי, מחרחר, חנוק, טובע.
לו בחלומות מעיקים הייתם אתם ההולכים
אחר עגלה שעליה הושלך בטרם עת,
לו אתם הרואים את לובן עיניו המפלבלות בייסורים,
את פניו השדופים, כפני שטן שקץ בחטא;
לו יכלתם, עם כל מהמורה לשמע את הדם
ניגר מריאות מקציפות, קורסות,
נתעב כסרטן, מר כהפרשות מצחינות
ממורסות חשוכות מרפא, על לשונות חפות,
כי אז לא הוספתם ידידי להשמיע מלים נמלצות
באזני ילדים שוחרי תהילות נואשות,
על אודות השקר הנושן: Dulce et decorum est
Pro patria mori (מתוק וראוי למות למען המולדת).
מאנגלית: רוני אמיר
___________________
שרלוֹק 